סדנת גיטרה בבארנס בלונדון הייתה חוויה נפלאה. הגעתי מצוייד בחוברות המתאימות, תרגלתי את האנגלית שלי ועדיין.. גיליתי שלהגיד סטרומינג (פריטה) אינספור פעמים במשך שעתיים שלמות זה אתגר לא קטן.

 

אנשים הם אנשים, כמו בישראל, הם התקדמו בקצב זהה, מה היה שונה? התחלנו לנגן ולא שמעתי אף אחד מהם מתלונן על כאבים באצבעות, מתחתי את זה יותר ויותר ובסוף שאלתי, לא כואב לכם? ואז כולם נאנחו ואמרו שמאוד כואב, אבל זה לא מנומס להגיד את זה למורה.

 

דבר נוסף, זה ברור אבל איכשהו הצליח להפתיע, לשמוע את השירים שאני מנגן ושר כלכך הרבה עם הקבוצות בארץ במבטא אנגלי מושלם.